כאשר הילד, מתבגר או הבוגר מאובחנים לראשונה על ידי איש מקצוע ככאלה שסובלים מבעיה נפשית (יכול להיות הפרעת אישיות או מחלה כדוגמת: דיכאון, סכיזופרניה, או מאניה דפרסיה). התחושה הראשונה שיכולה להתעורר בנו ההורים היא תחושה של בהלה, אולי אפילו פאניקה, אולי תחושות של חוסר אונים וייאוש. ישנם הורים שירגישו תחושות של כישלון או שהחיים שלהם כמו שהכירו אותם, הולכים להשתנות מקצה לקצה.
אז קודם כל חשוב שמעבר לדאגה והטיפול בילד שלכם, לא תשכחו לטפל בעצמכם.
טיפול שיעזור לכם לגבש דרך להתמודדות עם הקושי של הילד, יכול להקל באופן משמעותי עליכם כהורים, על הילד ובעיקר עליכם כמשפחה.
מה זאת אומרת לגבש דרך ואיך עושים את זה? קודם כל לקחת נשימה ארוכה- כי גם אם הפסיכיאטר נתן חותמת שאומרת שהילד שלכם מתמודד עם בעיה נפשית, יש המון דרכים בהן תוכלו לעזור לו והאפשרויות שלו לממש את היכולות והשאיפות שלו לא נגמרו.
כאשר ילד, גם ילד גדול (מעל 20), מאובחן כמתמודד נפש, המעמסה שנופלת על המשפחה היא גדולה (ואולי גם ממש מפחידה) חשוב ומומלץ לפנות לאיש מקצוע שילווה אתכם בבניה של דרך ההתמודדות המשותפת לכם – אם אתם זוג הורים או אם אתה הורה שצריך להתמודד לבד עם המשימה.
מה כוללת הדרך? הבנה של מה המשמעות של האבחנה לילד היחיד והמיוחד שלכם.
דיכאון, סכיזופרניה או הפרעת אישיות גבולית גם אם ישנם מאפיינים דומים, שונות מהותית מאדם לאדם. נכון שכולנו חולקים מאפיינים דומים, אבל כולנו גם יחידים ומיוחדים.
אחרי שנוצרת ההבנה הראשונה (שאולי עוד תשתנה בהמשך הדרך) חשוב להחליט מהם הדברים שחשוב לכם לקדם- עצמאות, תפקוד, יחסים חברתיים, עבודה. כל אלו צריכים להיות בהתאם לצרכים והיכולות של הילד.
מה עוד חשוב- התמדה, התמדה, התמדה וגם עקביות. אם ישנם כללים שהחלטתם עליהם אתם ההורים או ההורה היחיד חשוב להתמיד בהם. שינוי לוקח זמן, ואם כעבור תקופה קצרה תפסיקו להקפיד רוב הסיכויים (מניסיון!!!) שההישגים שלכם ייעלמו.
הבנה ששינוי לוקח זמן, הרבה אוויר לנשימה , אמונה שלא נפגעת בגלל כישלונות שבדרך.