מה שאני אומרת לא מתאים לה, במילים רונית התחילה את השיחה בנינו, רונית
אמא של יעל בת 14. כל משפט שאני מתחילה לא משנה באיזה נושא ומתי יעל, מתחילה להתווכח ולהגיד לי שאני לא מבינה אותה בכלל. שביקשתי מרונית לנסות ולתאר את המפגש עם יעל היא המשיכה תמיד היה בנינו קשר טוב, אני ממש הרגשתי שאנחנו קרובות ויום אחד קמתי בבוקר ואני מרגישה שאני לא מכירה אותה יותר. אני מרגישה שהיא כל הזמן כועסת עלי, לא מוכנה להקשיב סוגרת את הדלת של החדר ורוצה להיות עם חברות שלה.
הורים למתבגרים רבים מרגישים שהילדים שלהם התחילו את גיל ההתבגרות 'ביום אחד', 'פתאום' ההתנהגות שלהם משתנה מילדים שמבקשים 'רשות' מההורים שלה הם הופכים לבעלי דעה משל עצמם, כועסים מתווכחים ומבקשים שיתנו להם את המרחב שלהם ובעיקר שלא יתערבו להם בעניינים. ההסבר לכך שבגיל ההתבגרות 'המשימה' הכי חשובה היא להגדיר מחדש את הזהות שלהם כעצמאים ונפרדים מההורים שלהם. להגדיר מחדש את הזהות זה תהליך לא פשוט מאחר והוא מחייב עצמאות של המתבגר קודם כל מחשבתית. כלומר, לפתח דעות ותפיסות משלו על העולם. במצב הזה הוא 'חייב' להתאמן לומר 'לא' לקרובים אליו ביותר ורונית יחד עם אביו הם הדמויות הקרובות ביותר.
איך מתמודדים עם שינוי כל כך גדול? קודם כל לא נבהלים ומבינים, שנפרדות ועצמאות של ילד הם חלק בריא מההתפתחות שלו והפיכה שלו להיות אדם בוגר. הנפרדות והעצמאות לא אומרים שהמתבגר שלנו יכול או צריך להסתדר לבד בעולם אלא שהקשר אתו משנה את פניו. לשנות את הקשר אומר שאנחנו צריכים לכבד ולאפשר למתבגר להביע את המחשבות והדעות שלו גם אם שונות משלנו. במקביל מאפשרים לו להיות קרוב שהוא רוצה ממשיכים להזמין אותו לקשר בדרך שמתאימה לו, אולי סביב תחומי עניין חדשים שלו. לפעמים אפילו מבקשים ממנו שילמד אותנו את העולם כמו שהוא נראה בעיניים שלו.
אם גם אתם שותפים להרגשה של רונית שלמרות כל הניסיונות שלכם אתם מתקשים להתקרב או שההתרחקות של המתבגר מעוררת אצלכם דאגה אני מזמינה אתכם לפנות לייעוץ, תמיכה וטיפול.