זה אולי נשמע מוזר או מפתיע אבל יש דרך נוכל אנחנו ההורים לעודד את ילדינו המתבגרים או הבוגרים למימוש מלא ושלם יותר של היכולות שלהם גם אם יש להם קשיים, חולשות או מוטיבציה נמוכה.
להיות בעלי השפעה על ילדנו הגדולים נשמע כמו משימה קשה ואפילו בלתי אפשרית.
אז אולי נתחיל ממה המשמעות של הורות כפי שאני מבינה אותה. בתפיסה שלי הורות צריכה להיות בעלת השפעה על ילדינו גם אם הם קרובים או חצו את גיל 18.
מטרתה של הורות של כולנו היא להביא את הילד למצב שבו הוא בוגר עצמאי, משתלב בחברה ומגשים במידה טובה את היכולות שלו כאשר הצרכים שלו- הרגשיים, שכליים וחברתיים מקבלים מענה מספק. גם במצבים בהם המתבגר או הבוגר שלנו סובל מקשיים רגשיים או אחרים. לעתים במצב בו המתבגר או הבוגר שלנו סובל מבעיה או קושי נפשי המחשבה שלנו תהיה שבגלל הבעיה או הקושי
הילדים שלנו לא מסוגלים ולעד יישארו תלויים בנו באופן אבסולוטי. הכיוון שאני מציעה שנחשוב דרכו היא על כך שגם אם לילד יש קושי או בעיה האחריות שלנו בוודאי במצב בו הילד כבר בוגר לעזור לו להפוך יותר ויותר עצמאי ופחות תלוי בנו.
איך עושים את זה ?- שאלה מצוינת
*לא ביום אחד- כי גם את רומא לא בנו.
*מבינים שבמיוחד במצב בו הילד כבר בוגר ועדיין לא עצמאי, ישנה חובה לעזור לו לפתח ולהרחיב את התחומים בהם הוא יודע ויכול להתנהל לבד.
* אנחנו צריכים לזכור שיום יבוא וכולנו לא נהיה פה וילד / בוגר שאינו עצמאי במידה מספקת עשוי להסתבך באזורים שלא נרצה שיגיע אליהם.
*שאיפה לעצמאות היא משותפת לכלל בני האדם גם אם במצבים רבים, הילד המתבגר/ בוגר שלנו זקוק לעזרה, הכוונה, יעוץ וליווי במטלות ומשימות פשוטות.
*תלות בכל גיל ובוודאי בגיל הבוגר מובילה לתסכול, כעס ופגיעה ממשית ביחסים.
אז מאיפה מתחילים
לומדים "לדרוש" גם אם זה דברים קטנים של תפקוד בבית ומחוצה לו. מאיזה מטלה או משימה מתחילים זה ממש לא משנה.
*מה עושים אם הוא אומר שהוא לא רוצה?- בוודאי אחרי שנים רבות שבה עשיתם את המשימה במקומו הוא יופתע ויתנגד. אל תשכחו מהלך של שינוי דפוס יחסים יעורר קושי והתנגדות.
*אז אם ישנה התנגדות לא נבהלים- - אומרים באופן אסרטיבי, ברור וקצר מה הצפייה שלכם ממנו וזזים. לא 'חופרים' כי מילים כמו תרכיז שהם בכמות גדולה מאבדות את הטעם שלהם.
*שומרים על עקביות: כלומר אם החלטתם עומדים בהחלטה גם אחרי שבועיים וגם אחרי חודשיים.
* יוצרים ברית של שני ההורים, במידת הצורך משתפים גורמים נוספים מבמשפחה
- מודיעים לילד לפני שמתחילים בתהליך שמהיום והלאה הוא נדרש לדבר עליו הסכמתם.
- שומרים על עקביות ביחס : לא מביעים תרעומת רגע אחד ובשני מרחמים, מחבקים ומוחקים את האכזבה מכך שלא עמד במטלה.
- לא צורחים ועדיף להעביר את המסר גם בלי כעס. זה נשמע בלתי אפשרי אבל אם תגידו באופן כועס, הסיכוי שדברים יקרו מצטמצם כמעט לאפס.
בעיקר לא שוכחים שההורות היא מסע של חיים שלמים, מסע שמתחיל עוד בזמן ההיריון ונמשך לאורך כל שנות החיים שלנו. התפקיד שלנו לאורך כל המסע לעזור לילד שלנו לפתח את היכולות שלו ולהפוך לאדם בוגר, עצמאי ואם אפשר גם מאושר.
Comentarios