זו אחת השאלות שיכולה לגרום נדודי שינה לכל הורה, הפחד הכי גדול שלנו ההורים זאת המחשבה שהילד שלנו צריך עזרה ואנחנו לא יודעים או לא מזהים את זה .
אז בואו ננסה ביחד לחשוף את אותם סימנים שמספרים שאני כהורה צריך להתחיל לדאוג. כאשר במקביל אציע מספר דרכים בהם אתם ההורים יכולים לפעול ולוודא האם הדאגה שלכם מוצדקת או לא.
סימן ראשון -יהיה תמיד שינוי חד בהתנהגות של המתבגר או הבוגר הצעיר- כאשר אני רואה שילד שאני רגיל לראות צוחק, שמח, מרבה לשהות עם חברים, מפסיק והופך באופן קיצוני מסוגר, עצוב וממעט לצאת מהבית.
סימן שני- שינוי חד בתגובות של הילד שלי כלפי. ילד שבעבר הרבה לשתף, גילה מעורבות בחיים של הבית או הרבה לשבת עם המשפחה בסלון ובבת אחת מפסיק את כלל הפעולות ומסרב לשתף.
סימן שלישי- שינוי בדפוסים ההתנהגותיים שלו כמו: שמירה על היגיינה, אכילה, שינה כאשר בדפוסים האלה
אני אראה שינוי חד. ילד נקי שמתחיל להזניח את עצמו, או שינה עד שעה מאוחרת , ירידה דרסטית במשקל.
כאשר נראה שינוי דרמטי באחד או בכל שלושת הסימנים, שינוי מתמשך, כלומר, כאשר השינוי
בהם הוא לא משהו של שעות או טווח של ימים ספורים, זה דבר שצריך לעורר דאגה אצל ההורה.
אז מה ניתן לעשות ?
קודם כל לנסות באופן מכבד, לא שיפוטי ורגוע לשאול לשלומו של הילד ולהצביע על השינוי שחל. להציע את האפשרות שאולי משהו השתנה בחיים שלו- האישיים, חברתיים או בלימודים.
במידה ויש שני הורים או בני משפחה נוספים מעורבים, אחים בוגרים שחיים מחוץ לבית, סבים, או קרובי חברי משפחה קרובים. חשוב להתייעץ כדי לצייר תמונה רחבה ושלמה ככל האפשר של מהות השינוי ואולי גם הבנה, לפחות חלקית, של הגורמים לשינוי.
וכמובן, במידה והתמונה שמצטיירת מעוררת דאגה והמתבגר או הבוגר הצעיר לא משתף פעולה, חשוב לא להסס ולפנות לעזרה של אנשי מקצוע.
כאשר הכלל- התערבות מוקדמת מאפשרת שינוי ועזרה במידת הצורך לכל המשפחה.