אז זהו שלא בטוח שאפשר לגמרי להפסיק להרגיש חוסר אונים. תחושות של חוסר אונים, תסכול, עומס ובלבול הן חלק מהחיים של כל הורה, אפילו עוד מהשלב של הריון. תחושות של חוסר אונים לפעמים משתנות לאורך הגידול של הילד אבל להיעלם לא ממש נעלמות.
אז זה מה שנשאר להרגיש כל הזמן חסר אונים, מתוסכל ומבולבל ? התשובה לזה היא ממש לא!!
אז מאיפה מתחילים?
מהבנה שהעולם המודרני עם שלל הדברים הטובים שבו, כל האמצעים הטכנולוגים, שמבטיחים שהחיים שלנו יהיו קלים ונעימים (איזה פרסומת לא מבטיחה את החיים הקלים שהיו לנו רק אם נקנה את החפץ שהיא מציעה). אז נכון הרבה יותר קל להיות הורה שיש לנו מכונת כביסה ומייבש בבית, מדיח כלים ועוד.... אבל כל החפצים והאביזרים שבעולם לא יהפכו את ההורה לקלה.
חשוב לזכור, הורה היא קשה בעיקר בגלל האחריות שמוטלת על הכתפיים (עוד משלב הריון אם לא לפני). הורות היא קשה בגלל שליצור קשר ולגדל ילד בריא בנפשו זה כנראה הדבר הכי מסובך שיש. מסובך כי כל רגע ורגע אנחנו מעורבים רגשית, מבינים את ההשפעה וההשלכות של כל בחירה שנעשה. כי הורות מתחילה מרגע הריון ולא מסתיימת לעולם. כי דאגה לבריאות הפיזית והנפשית של יצור חסר אונים וילדים הם כאלה עד שלבים מאוחרים (לפעמים גם אחרי גיל 18) היא קשה ומתישה.
אז אחרי שהבנו את המורכבות בכל זאת מה אפשר לעשות?
להבין שהדבר הכי חשוב לכל ילד (לא משנה בן כמה הוא) זה קשר טוב איתנו ההורים. קשר זה "הדבר" באמצעותו הוא לומד את העולם ואת עצמו. בעזרת הקשר הוא לומד להאמין בעצמו וביכולתו שלו, ובעיקר קשר טוב ומטיב איתנו יוביל אותו להיות מבוגר בריא בנפשו ובגופו.
אז אם אתם מרגישים שלמרות המאמצים הרבים שאתם עושים, אתם ממשיכים להרגיש חסרי אונים, מתוסכלים ומבולבלים אתם מוזמנים לפנות לקבוע פגישה ביחד נבנה דרך הורית שתתאים לכם ולילד הפרטי שלכם.