אלון פנה אלי להתייעצות ראשונה, התחיל בכך שהציג את עצמו "כל החיים הייתי וורקרהוליק עובד במקרה הטוב 12 שעות כל יום, בקושי פוגש את המשפחה, הילדים התרגלו לראות אותי רק בסופי שבוע. עכשיו הכול השתנה עברתי לעבוד מהבית ואני מרגיש שאיבדתי את זה". שאני מנסה להבין ממנו מה הכוונה ב"איבדתי את זה", אלון ממשיך "זה לא שאין לי מקום שאני יכול להתרכז ולעבוד וגם הילדים מבינים ולפחות חלק מהזמן מאפשרים לי לעבוד. זאת התחושה הזאת, הפחד לאף אחד לא ברור מה יהיה ברגע שהמשק יחזור למתכונת הרגילה שלו. התחילו לפטר אצלנו עובדים והתחושה שהכול מסביב מתמוטט ואני פשוט לא מצליח לחשוב."
שניסית להבין ממנו "מעבר לכך שאתה דואג לגורל החברה, איך מתנהל היום יום שלך? עונה אדם: "אני כמעט לא ישן כבר כמה לילות ברצף ואוכל בקושי, הילדים זה הדבר היחיד שכרגע עושה לי טוב אבל גם אותם החוסר וודאות מטלטלת".
איך אפשר לחשוב בכלל במצב כזה שהכול נראה מפחיד, ולא ברור? מתחילים מהבסיס כלומר מהצרכים הבסיסים. שאנחנו מרגישים חרדה, אי וודאות ומתח ישנן כמה דברים שמשתבשים השינה היא הדבר הראשון שמושפע ממצבים כאלה והרבה פעמים גם דפוסי האוכל משתנים (לפעמים נאכל בהפרזה ולפעמים בדיוק הפוך נצמצם באופן דרסטי). ברור שבמצב שבו אנחנו לא אוכלים ובטח לא ישנים בצורה טובה, קשה לחשוב בצורה מסודרת וטובה. אחרי שאלון הבין את המשמעות וההשפעה של החרדה על התפקוד שלו הוא ביקש שנחשוב ביחד איך לעזור לו להסדיר את נושא השינה, הצעתי לו מספר פתרונות שהתאימו לאפשרויות המצומצמות בתקופה הזו כגון חזרה לשימוש בהליכון בנוסף הכרתי לו את השימוש ב"דמיון המודרך" ככלי להפחתת חרדה בתקופה מסובכת כזו.
אחרי ש"סידרנו" את הצרכים הבסיסים, התחלנו לחשוב ביחד על תרחישים אפשריים טובים יותר וטובים פחות ועל פתרונות מתאימים לכל אחד מהתרחישים, אדם הרגיש במידה מספקת שהשליטה חזרה לידיים שלו והוא פנוי יותר לחשוב "מחדש" על פתרונות מתאימים תוך שהוא ממשיך לקדם את החברה שלו.
