"לא יודעת מה קורה לי, פשוט לא מבינה למה אני כל הזמן עצבנית, אין יום שאני לא מתפרצת בכעס על מי שנמצא לידי" אמרה לי שימרית, שניסינו להבין ביחד מה מוביל להתפרצות ולכעס, הוסיפה שימרית : "זה מגיע בלי שאני אפילו שמה לב שזה מה שקורה והכי מבאס שאחרי זה אני לא מפסיק להרגיש אשמה. אני יודעת שאין ממש קשר בין העוצמות של הכעס שאני מרגישה ומה שקרה, זה פשוט אובדן של פרופורציות. דברים הכי קטנים שקורים ואני מגיבה בהתפרצות שלא נגמרת".
ככול שהשיחה התמשכה וניסינו להבין את הפער בין ההבנה שאין קשר בין האירוע שקורה במציאות לבין רמות הזעם שמרגישה בפנים, הוסיפה שימרית ואמרה: "אני מרגישה כמו גל מציף אותי מבפנים זה מגיע משום מקום אני לפעמים לא מאמינה למילים שיוצאות לי מהפה. אני רק חושבת שאני נהיית דומה ברגעים האלה לאבא שלי. כל פעם שהייתי עושה טעות אפילו ממש קטנה כמו לשפוך מים מהכוס הוא היה מתחיל לצעוק ואני זוכרת כמה פחדתי ברגעים האלה".
לקראת סוף השיחה שנראה היה ששימרית מצליחה לתת ביטוי לתחושות שלה הוספתי:" את יודעת מה אני מבינה שהתחושות הקשות של חוסר אונים מול הכעס של אבא בעבר נשארו בפנים והיום יוצאות בלי קשר למה שקורה בהווה". הרבה פעמים כעס עצבנות קשור לתחושה של אובדן שליטה ותחושה מציפה של חוסר אונים. חוסר אונים שילד חווה מול ההורה היא תחושה שיכולה להשאיר 'עקבות' לאורך הרבה זמן ולהתפרץ החוצה בלי אזהרות ובלי קשר בהכרח למה שקורה כרגע.
מה עושים כדי להתמודד עם תחושות של חוסר אונים וזעם מתפרץ? הדרך להתמודדות היא לא תמיד קצרה וקלה אבל תמיד מתחילה מהכרה שלהרגיש חסר אונים זה חלק מלהיות בן אדם. כולנו מרגישים חסרי אונים ברגעים רבים של החיים מעצם זה שאנחנו תלויים הרבה זמן לאורך הילדות במבוגרים שיטפלו בנו, ויותר מכך צריכים קשר עם בני אדם אחרים גם שאנחנו בוגרים.
אז אם גם אתם מרגישים חסרי אונים ואולי אפילו מוצאים את עצמכם כועסים ומתפרצים בלי לדעת למה, אני מזמינה אתכם לפנות לייעוץ הכוונה וטיפול.