התקופה אחרי השחרור, או סיום של מסגרות דומות, יכולה להיות תקופה ממש לא פשוטה מהרבה בחינות. עד סיום הצבא סביב גיל ,20 רובנו עוברים ממסגרת למסגרת, משלב לשלב בלי יותר מידי בחירה או מחשבה מה מתאים לנו או איפה אנחנו באמת רוצים להיות.
למרות כל מה שאומרים על מסגרות שהן יכולות להיות לוחצות, מעצבנות ואפילו ממש לא מתאימות. במסגרות אנחנו נמצאים עם אנשים שהרבה פעמים הופכים להיות החברים שלנו, אלה שאנחנו מבלים ומדברים איתם גם מחוץ לשעות של המסגרת. אלה אותם חברים, שיודעים מה אנחנו עוברים, ואפילו הרבה פעמים מתמודדים עם אותם קשיים וחוויות. המפגש המשותף הזה יוצר קשר הרבה פעמים קרוב ונעים, קשר שעוזר לנו בתוך תקופות יותר קשות ובעיקר משאיר לנו הרבה חוויות טובות ונעימות.
איפה הבעיה?
הבעיה מתחילה שברגע שאנחנו מסיימים את המסגרות האלה לפעמים גם החברויות שהיו לנו משתנות, מתרחקות ואפילו מסתיימות. לפעמים זה בגלל המרחק שנהיה, לפעמים בגלל שכל אחד מתחיל משהו אחר והחוויות המשותפות שהיו כבר הרבה פחות חשובות. לפעמים שנתחיל לעבוד במקום חדש או נמצא את עצמנו לא מצליחים למצוא כאלה שיש לנו אתם שפה משותפת. לפעמים זה קשור לפער גילאים, לפעמים תחומי העניין שלנו שונים ולפעמים מרגישים שזה פשוט לא אנשים שבא לכם להיות אתם.
הבנתי אז מה לעשות?
יכול להיות שכדאי לחדש קשרים עם כאלה שהיה לכם כיף אתם בצבא, בתיכון או בכל המסגרות האחרונות שהייתם בהם. לראות האם, שאתם נפגשים נוצרת שפה משותפת ותחומי עניין חדשים. אפילו כדאי להיעזר בחברים ובעזרתם להכיר חברים חדשים. שווה לנסות למצוא תחומי עניין נוספים לאלה שכבר יש לכם, גם אם זה כרוך בהוצאה של כסף שאתם מנסים לחסוך.
אם אתם מרגישים שלמרות הרבה ניסיונות, אתם פשוט לא מצליחים, אני מזמינה אתכם לפנות אלי ביחד נמצא את הדרך המיוחדת שמתאימה לכם ורק לכם.
